תבואי להצטלם שוב, אני אומרת לה. עברת שינויים משמעותיים מאז התמונה האחרונה. זה יאיר לך משהו… משהו על השינוי הזה, אני עוד לא יודעת בדיוק מה.

מגיל 16 שרי ואני חברות. איתה אני תמיד צוחקת. המפגש בינינו תמיד זורק אותי אחורה במנהרת הזמן. השיחות שלנו סובבות סביב ילדות, חברות ונשיות. מדברות על גיל ודימוי גוף בנקודה הזו של הזמן. על איך נראינו פעם ואיך עכשיו, זה מעסיק אותנו. עובדה.

כן, זה פוסט אישי הפעם. אני נותנת לשרי לכתוב אותו-25S

מיכל ואני למדנו יחד בתיכון אי שם בשנות ה-80. היא נערה סולידית ואני פעלתנית חסרת מנוח ואיכשהו נקשרו נפשותינו. היו לנו שיחות נפש מהסוג המבורך, כזה שמאפשר לך לעבד חוויות, אבל לא לאבד את הביטחון העצמי …

לאחר התיכון, הקשר נותק וחודש בעיתוי מופלא של פגישת מחזור אליה נסענו יחד. בדרך חזרנו להיות שתי המתבגרות מאז, מצחקקות, משתפות ומעבדות. לדבר על בני זוג, על הילדים ולגלות שלמעשה החוט המקשר, זה שמקרב הוא האהבה של שתינו לאנשים. כל אחת מאיתנו בדרכה שלה.
שתינו עוזרות לאנשים למצוא את היופי והכישרון וזו החולייה המחברת, הרגישות האינסופית לזולת, האמפטיה והאהבה הכנה.

מיכל היא צלמת מחוננת. יש בה יכולת לקלוט את היופי הייחודי ולשלב בין פנים וחוץ. היא רגועה והמקצב שלה משרה נינוחות אחרת.  יום אחד היא הזמינה אותי לבקר בסטודיו המדהים שלה בכפר מל"ל.
היא רצתה שאצטלם. " את צריכה תמונות פרופיל חדשה" היא אמרה.
ואני…שתמיד מנהלת דיאלוג נוקב עם המראה, יחסי אהבה מהולים בחוסר שביעות רצון, מודה שקשה היה לי להיפרד מתמונת הפרופיל שמיכל צילמה אותי בשנת…2012. טוב, עברתי  מאז דבר או שניים  ולמרות זאת סירבתי בנימוס.

" לא כדאי, לא מתחשק לי, אין לי זמן " ועוד מיני תירוצים עלובים ופתטיים משהו.

מיכל בשקט ובסבלנות הצליחה לחדור את מחסום ההתנגדות ואיכשהו מצאתי את עצמי בסטודיו הנשי והמחבק שלה, כחודש לאחר מכן.

זו הייתה חוויה מכוננת! בהתחלה הייתי שקטה, סגורה ומאופקת ( אני ??? )
והיא עם רגישותה המופלאה  הצליחה למשוך  אותי למרכז הבמה. וככה מצאתי את עצמי מתמסרת. נענית לכל בקשה שלה, מחליפה שמלות ובגדים, תכשיטים ועקבים ורק סוגיית האיפור נותרה בלתי פתורה בינינו. היא בעד פחות, אני בעד יותר. כאן היא ויתרה לי והבינה את הנשמה התיאטרלית, זו שמחד רוצה להיות מאחורי הקלעים, בשקט, בלי לבלוט, להתבונן ולקלוט, רואה ואינה נראית ומאידך…מה אומר?! תיאטרלית חסרת עכבות ומנוח, זו שרצתה ללמוד משחק ומצאה את עצמה מטפלת באנשים ומגישה להם אהבה ומילים נוגעות, בהגשה מחייכת המסירה מחסומים.

עשרות תמונות היא צילמה, הכתיבה לי תנוחות ואני נעניתי בצייתנות מפתיעה. הצלחתי לחבור אליה ולהתמסר. 

היא ידעה שלא יהיה קל לרצות אותי, שיש בי פרפקציוניזם שעוזר לי בתחום אחד ומקשה באחר.

ושוב, מיכל בקסמיה הצליחה לנגוע בנבכי נשמתי והצלחתי להתחבר לעצמי המצולמת בקלות בלתי צפויה.

מבינה שעברתי תהליך תרפויטי אמיתי, שיום הצילומים הצליח לחבר אותי לעצמי ולאהוב את שרי המצולמת, ללא שיפוטיות וביקורת מיותרת.

חלק מהתמונות הסכמתי להעלות, כאלה שאינן אישיות מדי…כאלה שמצליחות לשקף תכונות שונות בי.

החוויה הייתה אדירה ויש לה הדהוד יוצא דופן. מצליחה להביט במראה הרבה יותר מפוייסת, מקבלת את זו העגלגלה ולאהוב אותה, ככה. בדיוק ככה.

מיכל  היא צלמת טיפולית. נקודה. יש בה אינטליגנציה יוצאת דופן, מחוננת בתחומה.

מיכל הרדוף רז – באה מאהבה, אז מה הפלא שהיא מצליחה לגרום לך התאהב בעצמך.

 5S 

 16S

 33S

 

6 תגובות

  1. מיכל ושרי. התמונות מדהימות. אתן מדהימות. כותבות כל כך מרגש ויפה!!!
    מכירה את שתיכן משנות ה80 !!!!
    כל הכבוד!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *