אני פוגשת סיפורים, כל אשה וסיפור מיוחד משלה. את חניתה צרפתי פגשתי לפני מספר שנים בכנס עסקי.
העסק שלה עוסק בחיבור של נשים למיניות שלהן, וחיבור לעצמן. היא עוזרת להרבה מאד נשים.

לאחרונה היא הגיעה אלי לצילומי תדמית, שמיד הפכו להיות מצילום תדמיתי "רגיל" לצילום נשי.

במהלך הצילומים שאלתי את חניתה על התחבושת שיש לה על הרגל

והיא סיפרה לי את הסיפור שלה שהשאיר אותי פעורת פה…

בקשתי ממנה לכתוב לי את הסיפור, למרות החשיפה האישית, אבל הכוחות שבה יעצימו הרבה נשים.

קצת ארוך, אך מרתק

למיכל הרדוף רז
שמי חניתה צרפתי אני בת 41 נשואה ואמא ל-2 אהובות,

יש לי עסק שעוזר לנשים להיות מסופקות ומעונגות, נשואות ומאושרות.

השאלה הראשונה ששואלים אותי כששומעים על ההתמחות שלי היא

"איך הגעת לזה?"

בהתחלה ששאלו אותי, פשפשתי בזכרוני כדי להבין מה באמת הוביל אותי לנושא הכאוב, המרתק, המפתה והמענג הזה.

מתי התחיל החיבור המופלא לגוף שלי, מה הוביל אותי אליו, הרי אישה לא מתעוררת יום אחד ואומרת לעצמה היום אני אחקור את המיניות שלי, במיוחד לא בחורה צעירה.

גם היום כמטפלת אני יודעת שברוב המקרים הפנייה לחקירת המיניות מגיע ממקום של כאב וממקום של חוסר.

אצלי הוא התחיל לפני 20 שנים, כשעברתי תאונת דרכים קטלנית (אני אחסוך ממך את כל הדרמה והייתה הרבה מאוד דרמה…)

אני אספר לך בקצרה, כי סיפור התאונה הינו סיפור להרצאה ארוכה….

תאונת הדרכים הקטלנית שבה נהרגו 8 אנשים, הותירה אותי עם תזכורת לכל החיים-

צלקת לכל אורך הרגל, צלקת קשה ומכוערת.

תארו לכן בחורה בת 21 , שגם ככה מתמודדת עם המון עיניינים שקשורים לדימוי עצמי,

גם בלי התאונה…

פתאום מתמודדת עם רגל שכולה מעוותת ומצולקת

אני לא צריכה לספר לך מה התחושה ,נכון?!

 

עם הצלקת לא ידעתי איך להתמודד, לקח לי הרבה זמן להבין שכך תיראה הרגל שלי לנצח.

שנים חייתי עם חוסר קבלה עם כעס עצום לעיוות הזה שהוא חלק מהגוף שלי.

התנהלתי מתוך מקום קורבני, מתוך מקום פגוע ולא בטוח מאוד לא אהבתי את מי שאני.

אני ארשה לעצמי להיות פתוחה איתך,

הרגשתי-

לא שווה, לא מספיק טובה, השוותי את עצמי לאחרות והיו לי רגשי נחיתות בנוגע למראה שלי,

כלפי חוץ אף אחד לא ראה, היית מטופחת ונראיתי טוב, השקעתי בעצמי, אך בתוכי הרגשתי  לא שווה.

הייתי במערכות יחסים ארוכות יחסית והרגשתי שמקבלים אותי עם הצלקת, אני זו שלא קיבלתי את עצמי, התנגדתי, כעסתי ורציתי רגל אחרת (גם היום אני רוצה…)

הייתי מנותקת מהגוף שלי, יכולתי לקחת משככי כאבים בכמויות כדי לא להתמודד עם מה שכואב ברמה הרגשית והרבה כאב…

העמסתי והעמסתי, עד שאפילו הרופאים אמרו לי שאני מסכנת את הרגל שלי שגם ככה חלשה. ההקשבה לגוף החלה ממקום כואב וחסר, זה לא היה פשוט , גיליתי חוסר אהבה בלשון המעטה והרבה סלידה מהגוף שלי,…

כך התנהלתי 5 שנים עם חוסר קבלה, מסכנות וקורבנות עד שהתחלתי לטפל בעצמי.

למדתי הרבה שיטות של ריפוי, אך השיטה שחוללה בי פלאים הייתה לי פילוסופיית הטאואיזם שמלמדת איך להשתמש באנרגיה המינית על מנת ליצור בריאות וחיוניות בגוף,

תרגלתי ולמדתי איך לאהוב את הגוף ושמתי לב איך במקביל התשוקה המינית עלתה והרגשתי יותר טוב ביחס לעצמי ואפילו המצב של הרגל השתפר.

במקביל, הגיעו אליי מטופלות, כבר בהיותי רפלקסולוגית (כך התחלתי עם דרכי כמטפלת),

עם חוסר חשק מיני, עם יובש בנרתיק, עם ציסטות בשחלות, אחרי כריתת רחם וביקשו שאעזור להן, תמיד בקשתי לדעת מה קרה לפני שהחשק ירד, לפני שהציסטה הופיעה, הובלתי אותן לאירוע ששם זה התחיל וברוב המקרים זה היה קשור למערכת יחסים עם הבן זוג,  אחרי ריב קשה, אחרי בגידה, בעקבות חוסר ההערכה ועוד…

שם, לפני 10 שנים כבר הבנתי את הקשר ההדוק בין רגשות לבין התסמינים הגופניים.

ובדרכים של ריפוי ויצירת מציאות עזרתי לנשים לרכך את התחושות הלא נעימות שרגשות קשים יוצרים בגוף,  להתחבר לנשיות שלהן מחדש, לחוות עוררות מינית ולאפשר לעצמן לחוות עונג והנאה.

תחום המיניות מרתק אותי ואני מתמוגגת מנשים שעוברות פה תהליכים, משחררות ביקורת עצמית, לומדות להתחבר ליכולותיהן הטבעיות שנשכחו ונקברו אי שם, מתחברות לגופן, אוהבות אותו ולומדות את רזי העונג הגדולים בעולם.

H2small H1small H3SMALL

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *