אני-רוקדת-זומבה-בשורה-הראשונה
המדריכה, צעירה ממני בלפחות 15 שנה, מסמנת לי להזיז את הישבן. אני מתבלבלת בצעדים ולא אכפת לי. לא אכפת לי להתבלבל בשורה הראשונה, גם לא להזיז ישבן. אם שמתי לב שלקחתי צעד אחורה בגלל חוסר בטחון בצעדים מיד מזכירה לעצמי – צעד קדימה, את בשורה הראשונה. 

להתבונן אל הילדות שלי בעיניים.
לפני מספר ימים חזרתי למקום בו גדלתי, לבית הספר היסודי. פגישת מחזור, מכל המקומות בעולם דוקא באולם הספורט. מקבלת תזכורת מכל עבר, עד כמה הייתי שקטה וביישנית. התבנית שהכנסתי את עצמי אליה ושנים ניסיתי לשבור. במאמץ. ועכשיו אני מולה שוב. כל מי שמכיר אותי היום, יודע שאני מים ואש ביחד.
הכל התחיל כאן. יושבת תמיד בשולחנות האחרונים מעופפת במחשבות שלי, יוצרת עולמות משלי. באולם הספורט הזה, של בית הספר היסודי נזכרתי איך השוותי את עצמי לאחרות, חשבתי שאני לא מספיק טובה, אני נשענת לאחור ושמה לב שנשענתי על החמור מהעץ (למה זה טוב בכלל?) ונזכרת איך לא הצלחתי לקפוץ גבוה. גם לא לרוץ מהר. איך התביישתי להחליף בגדים בחדר ההלבשה הקטן, ללבוש את מכנסי הספורט הקצרצרים והצמודים בטירוף (עם הפסים הלבנים בצד), חשבתי שאני שמנה. בכתה ו' כבר אכלתי דיאטת תפוחים. ידעתי שאני שמנה ושאני גרועה בספורט. מסתכלת על המקום שפתאום נראה לי קטן ויפה ומלא בזכרונות. לא מאיים. בסיבוב לילי בשכונה אני מוצאת את בית ילדותי.

מנסה לתקן מקומות כואבים עם הילדים שלי. בטח עושה טעויות אחרות… מאחורי המצלמה כבר מזמן יצאתי אבל יודעת שהכל התחיל והתקבע לי כאן, בשכונה הקטנה והעוצמתית הזו שלי ושנים שאני שוברת תבניות ילדות
בסדנאות שאני מעבירה היום לנשים, אני מדברת על אידיאל היופי ואיך הוא השתנה עם השנים, אני תמיד מזכירה את כתה ו' ואת דיאטת התפוחים שלי. איך נכנסה לי המחשבה הזו למוח, בתקופה שלא היתה כל המדיה שקיימת עכשיו? היום כשאני מסתכלת על מעט התמונות הקיימות, אני רואה עד כמה המחשבה הזו היתה מוטעית.
היום יש לי מסר לנשים שאידיאל היופי הוא רק אידיאל, יופי הוא דבר פנימי והוא זוהר החוצה בכל מראה, נשיות וסקסיות הן תחושות של ביטחון עצמי ומימוש עצמי ללא קשר למשקל ולמראה מסויים, ללא קשר לגיל. כן, גם אם סימני הזמן עושים את שלהם.
היום אני מנהלת הרבה שיחות עם הילדים שלי, על אהבת אדם, על אנשים שונים, על היופי שלהם עצמם, שידעו! מנסה לתת להם את הידיעה שהכל אפשרי עבורם.

(צילום שלי:מיכל פיירמן)

 ME2AAA

22 תגובות

  1. מיכל מקסימה, אני זוכרת אותך אז, זוכרת היטב. עבורי נתפסת כרגועה ושלווה ואולי זה היה חלק מהחיבור שלנו בגיל ההתבגרות הבועט.
    אני זוכרת שיחות על רגשות וחלומות ואני מבינה שתיעלת את היכולות המופלאות שלך בהבנת נפש האדם, בנגיעות מדויקות דרך עדשת המצלמה.
    כנערה היית עולם ומלואו וכך גם היום, אז בצעדים מדודים ומהוססים משהו וכיום את רוקדת את החיים, סוערת וכובשת.
    אוהבת אותך כל כך, מעריצה את מחוננות הצילום וחווה לך לא מעט על השינויים שאני עוברת.
    אחת ויחידה שאת, סוחפת בכנות ובאהבה שאת מביאה לעולם…

  2. יקירה,
    כמה עמוק וכמה נוגע. לכל אדם יש את הדרך שלו ואת המקומות הרגישים, העדינים האלה.
    משמח ומרגש לראות את הדרך שלך.
    אוהבת (ומתגעגעת…)

  3. מיכלי אהובה ויקרה, אין ספק שהמראה והתחושה בוקעים מהנפש פנימה. נפש טהורה ומקסימה כשלך משדרת תמונה מקסימה של נשיות, יופי ובטחון. אחד מהדברים הנפלאים הוא שלקחת את נקודות החולשה שחשת שיש בך, ללא הצדקה יש לומר, והפכת אותן לנקודות חוזק אצל אחרים וכמובן גם אצלך. תודה על השיתוף וגילוי הלב. נפלאה אחת!

  4. מיכלי נדירה אחת!
    עברת תהליך מרגש, הרשת לעצמך לעבור את התהליך הזה, עשית את הכל בקצב שלך ובזמן שמתאים לכל החלקים שבתוכך, אין ספק שהמכתב הזה הוא הרמת דגל שאומר "עשיתי את זה!" מעכשיו זה שלך, לתמיד,
    כמה שתבחרי בכל פעם מחדש.
    שיתוף מרגש ומבורך,
    אני מאחלת לכל מי שרוצה לעבור תהליך קצה באופן מקוצר להגיע לפגוש אותך.
    אוהבת המון!
    מיטל

  5. הי מיכל כבת מזל בתולה עם השפעה חזקה של מאזניים, אסתטיקה ויופי בכל תחום היו ועדיין מאוד חשובים לי. ככל שחולפות השנים האידיאל כמו שאת מגדירה משתנה. הוא הופך כמעט בלתי ניתן להשגה. הבנתי שלא ניתן להתמודד עם הכל ביחד אלא להקיף את עצמך בהרבה אהבה ואנשים טובים ומעניינים שהם בעיני אותו אידיאל של יופי. כל השאר הוא היופי הקיים בטבע.
    לימור

    1. תודה רבה לימור יקרה על התגובה המרגשת שלך. בסדנה אני תמיד אומרת שכל אחת היא האידיאל, רק להסכים לקבל את עצמינו ולהרגיש טוב מבפנים. מקוה לפגוש אותך שוב בקרוב, באהבה, מיכל

  6. איזו נהדרת, מיכל!

    ההתעקשות שלך להיות ב"פרונט", גם אם לא באופן מושלם, היא לימוד גדול בשבילי.

    גם אני מנסה… והצילומים אצלך היו חלק מכריע בתהליך.

    כשאני קוראת את השיתוף שלך, אני מבינה למה בחרתי בך – אינטואיטיבית (ומבלי לדעת עליך דבר, לפני-כן) – להיות זו שתתמודד אתי עם הפחד מחשיפה, הפחד ממצלמה ומהתבוננות "בלבן של העין" שבי.

    עשית זאת בדרך כל-כך נפלאה, עם המון הבנה ורגישות!

    אכן, המסע שלנו, כנשים, לקבלת עצמנו אינו קל ורצוף חרדה וכאב.

    כמה נהדר שישנן מורות-דרך כמוך!

    בתודה ובאהבה,

    אירית.

    1. תודה רבה אירית אהובה. ריגשת אותי מאד במילותיך. שמחה כל כך שנפגשנו, הדרך שאת עוברת מדהימה בעיני. נתראה בקרוב, מיכל.

  7. שיתוף מרגש ומזכיר נשכחות לביס…

    יופי זה אכן מבפנים. תראי איך תינוקות נולדים כולם רואים אותם יפים ומשלמים. ..כי מה זה פנים זה הפנים של הבן אדם. ותינוקות הם הכי יפים מבפנים אין להם פחדים וחששות הם הכי בשורה הראשונה….
    ברגע שנראה את היופי הפנימי שלנו ככה גם העולם יראה אותנו ככה מבחוץ. מיכל תודה על התזכורת והחידוד של היופי האידיאלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *