צילמתי הרבה נשים בשנה האחרונה. כל מפגש, עם כל אשה, הוא מרגש עבורי, חיבורים אמיתיים, עוצמתיים נוצרים וחברויות. שמעתי גם לא מעט סיפורים. לכל אישה סיפור משלה. אני מספרת אותו דרך התמונות, דרך

אני-רוקדת-זומבה-בשורה-הראשונההמדריכה, צעירה ממני בלפחות 15 שנה, מסמנת לי להזיז את הישבן. אני מתבלבלת בצעדים ולא אכפת לי. לא אכפת לי להתבלבל בשורה הראשונה, גם לא

תבואי להצטלם שוב, אני אומרת לה. עברת שינויים משמעותיים מאז התמונה האחרונה. זה יאיר לך משהו… משהו על השינוי הזה, אני עוד לא יודעת בדיוק

מתנה לעצמה לגיל 50. היא לא ראתה מיד כמה היא יפה. אני ראיתי מיד את הירוק הזוהר שבעיניים. החיים שלה לא תמיד פשוטים, אני יודעת…

סיגל. האישה המיוחדת הזו קרובה לליבי במיוחד. יש לה התבוננות פנימית מרתקת. זה עובר במבט שלה. ראיה מיוחדת של העולם. היא לימדה אותי לשנות מחשבות. זה

מי שאני פוגשת, היא תמיד משמעותית עבורי! אני מכירה סיפורים של נשים רבות והתהליך שהן עוברות מול המצלמה יחד איתי משנה משהו משמעותי בחייהן, לכן

הבת שלה בכלל לא רצתה להגיע. בשביל מה כל הטרחה? חיכינו לה בסטודיו, המאפרת, היא ואני. לבסוף הגיעה, באיחור קל, הביאה איתה חולצה אחת אני רוצה

את מיכל חברתי המיוחדת, פגשתי לפני מספר שנים. נפגשנו דרך הפייסבוק. מאז עברנו דרך ארוכה ומשותפת ועבדנו ביחד על המון פרוייקטים. כשהזמנתי את מיכל הפעם לצילומים,

את רינת פגשתי בסדנת "פוטוגנית" אצלי בסטודיו, בקיץ.היה מאד חם, לבשה גופיה. הרימה את ידיה וראתה שאני מסתכלת. אמרה לי- הצלקות האלו כתוצאה מניתוחים שעברתי.

את רוית אני מכירה כבר כמה שנם טובות. רוית כותבת לי:   אני מרגישה ממש נוח עם עצמי. חושבת שאני נראית טוב. מרגישה בטוחה בפני קהל, ואיך

את הסדנה הזו יצרתי כדי להראות לנשים כמה קל וכיף לעמוד מול המצלמה וכל מי שאוהבת לצלם לומדת איך לכוון את מי שמולה כדי שיצאו